אודות

ליום הולדתי קיבלתי במתנה מחברת שדפיה שחורים ואיתה *עט לבנה – שרביט קסמים.
כל פעם שנגעה העט הלבנה בדף היא כמו חרצה סדק שממנו יצא אור.
הצטערתי עד מאד שלא ניחנתי בכישרון הציור.
גם המילים לא באו באותה התקופה.
התמסרתי למגע הרך של העט בדף ולמפגש של הדיו הלבן עם הרקע השחור.
כמה מעט נדרש, כך חשבתי, כדי להאיר.
רק נגיעה.

נעים להכיר.
אני מיכל.
מתאמנת, מלמדת, כותבת ושרה.
אמא ובת זוג.
רוקמת ופורמת את הריקוד בין גוף לרוח,
ובתוך כך לומדת את עצמי. את עצם היותי.

כל חיי אני בתפר, ברווח שבין ההגדרות הברורות.
שנים ניסיתי להתאים את עצמי לקופסא הנכונה:
אומנית לחימה/מטפלת/מורה/זמרת/מוזיקאית/סופרת/משוררת..
אף הגדרה לא התאימה, וכל פעם שניסיתי  להכנס בכוח אל אחת ההגדרות, הפסקתי לנשום.
(קצת כמו להכנס לג'ינס אופנתי, צמוד ומחמיא במיוחד, ורק לחכות להגיע הביתה, להחליף בגדים, ולנשום שוב…)

היום אני בבית.
בית שהוא משכן.
משכן לרוח החופשיה שלי.
מזמינה אתכם להכנס, לשתות כוס מים צלולים.
בלשוניות למעלה ↑ תוכלו לקרוא על הדרך שהובילה אותי אל המקום שאני שמחה להיות בו עכשיו. חלקכם, אני מקווה, יקבלו השראה ממנה, חלקכם, ירצו לטעום מהפירות (שיעורים, סדנאות, הופעות, או סתם להאזין לשירים).
כאן משמאל ← תוכלו לקרוא טקסטים הגיגים ושירים. רובם התפרסמו בעמוד הפייסבוק שלי.
מאחלת לכם שתמצאו פה משהו מעצמכם.
מהטוב שבכם.
מעצם היותכם.

ותשמחו.

* ע"פ האקדמיה ללשון *עט* זה זכר – העט שלי היא לבנה.