הלא נודע הוא חופש

הלא נודע אינו אלא חופש.

הוא הרגע הראשון של זריחה,
עטוי ערפילים קרירים,
שהשילו מעצמם את הלילה
אך טרם גילו את היום.

הלא נודע הוא אותו מרחב קדימה
שמביטים אנו אליו,
מחפשים דבר מה ידוע
או מוכר,
להאחז בו.
להתקמם אל מולו,
לעגון בו,
אך פוגשים
אין.
אין נוף.
אין דרך.
אין-סוף.

וברגע הזה של ריק,
ממהר הפחד לגייס זכרונות עבר ולצייר תרחישי עתיד, מעמיס משקל כבד של "ידוע" על בד הערפילים העדין.

החופש,
מתגלה,
במלוא מתיקותו,
כאשר
לרגע,
ה"נודע"
נפרם
מה"לא",
מתמוסס אל ערפילי היום המתהווה,
מותיר את ה"לא" תלוי באוויר,
וזה האחרון,
הופך
ל"אין",
הופך
למקום
התהוות
החדש.

כמו פרפר.

ציור: מיכל ב-און