מְחַלֶּקֶת השירים
.יום אחד כתבתי בפייסבוק:
"יוצאת. לוקחת איתי את הגיטרה. אולי מישהו יצטרך שיר".
זה היה 'יום אחד' אחרי הרבה ימים מאד לא פשוטים, חודשים ליתר דיוק.
הניסיון להתאים את עצמי לקולות שבחוץ עלה לי בבריאות.
ברשותכם, לא אפרט, רק אומר שלא היה זה מסכן חיים, תודה לאל, אך בהחלט לא פשוט.
ולסיפורנו:
.יום אחד כתבתי בפייסבוק:
"יוצאת. לוקחת איתי את הגיטרה. אולי מישהו יצטרך שיר".
כך התחיל מסעה של מחלקת השירים.
פגשתי אנשים בבתי קפה, בשטיפת מכוניות, בפארקים, בחנויות רהיטים, בחנויות בגדים, בכניסה לקניון, וגם בבתים פרטיים.
וכשפגשתי אותם, שאלתי:
"איזה שיר שאת/ה לא מכיר/ה היית רוצה לשמוע?"
או
"מה בחייך היום רוצה שיר?"
או
"אם היית פוגש/ת שיר ברחוב, מה היית מבקש/ת ממנו?"
אנשים סיפרו לי משהו על חייהם: אהבה, בדידות, תקווה ועוד.
אני עניתי להם בשיר משירי.
היו פעמים שקיבלתי חיבוק, היו מילים, היו דמעות, היה צחוק, היו תובנות.
והיו גם: "זה כל מה שהייתי צריך/ה". והלכו.
אלו היו מפגשים של קסם, של ריפוי לכל הנוגעים בדבר.
השירים שכתבתי מתוך עצמי התמלאו בסיפורים של אנשים וקיבלו משמעויות חדשות.
את תמציות המפגשים, ללא פרטים מזהים כמובן, פירסמתי בדף הפייסבוק שלי.
וכך, פעם בשבוע הייתי כותבת היכן אני מסתובבת, נפגשת עם אנשים, במקרה או שלא במקרה, ואת תמציות הריפוי שמצאתי בכל מפגש כתבתי, כך שעוד אנשים יוכלו לגעת בה.
הסיפורים הם רבים מכדי שאוכל לכתוב את כולם כאן.
אפשר למצוא אותם בדף הפייסבוק שלי 2013-2014.
כמו לכל דבר במסעה של הרוח החופשיה, חלוקת השירים שינתה פאזה.
היום, מידי פעם מזמינים אותי לחלק שיר לאדם יקר. לפעמים לכבוד יום הולדת, לפעמים סתם כך.
מידי פעם מזמינים אותי קבוצת אנשים קרובה (וקטנה – עד שישה אנשים) לערב שהוא חלוקת שירים, ובערב כזה, שירים וסיפורים רוקמים רשת מופלאה של קסם.
אם ברצונכם לחוות זאת, בבקשה כתבו לי.
חלוקת השירים המוזמנת (ליחיד או קבוצה) היא בתשלום.
ולסיום, מתנה שחזרה אלי אחרי שנתיים:
אז ככה…- לפני כשנתיים נפלתי דרך חור שנפער בריצפת הקומה השלישית של בית שהוזמנתי אליו לצורך מתן הצעת מחיר לעבודה מהסוג הייחודי שאני אוהב לעשות. צנחתי ישר על הראש , היד והצלעות., בקיצור- התרסקתי.
לא בדיוק יודע איך ומה, אל תוך הערפל שהייתי שרוי בו בימים הראשונים לפציעה, התדפקת על דלת ביתנו ואמרת בחיוך ביישני ש"באת לחלק לי שיר"…
שלפת את הגיטרה , כיוונת מעט ואז כאילו מאיזו ממלכה קסומה בקעו צלילים וקולות שדמו באוזניי למי-מעיין זכים ממורדות הלבנון…
וכך כמו שבאת גם הלכת והותרת אחרייך שובל של קסם…
הרוך, החמלה והטוהר היו לי כמו קרני שמש ראשונות שאפשרו לי לנסות ולהביט אל הכנפיים המעוכות והמרוטות שלי. וברגעים הללו ידעתי שיום יבוא ואוכל שובל ע ו ף . . . !
שרון סהר {נטף}. . ..
18.5.2016 פייסבוק
כמה קסם יש ברוח החופשיה
♥
