קול נשמה נשמע

זה לא היה חלום שלי. לשיר.

שרתי כילדה בטקסים, למדתי פסנתר קלאסי תשע שנים (לא מצליחה לחזור אליו כבר הרבה זמן), לימדתי את עצמי כמה אקורדים בגיטרה וזהו.
לא חשבתי שזה יצא מעבר לחדר הקטן בו אהבתי לשיר מידי פעם.

אבל ב 2009 קרה משהו.
משהו החל להסדק, ומסדקים כידוע יוצא אור.

הסדק הראשון:

הספר החל להכתב.
התנועה של למעלה מ20 שנה קיבלה מילים.
המילים החלו להטוות מפת דרכים שיש בה סדר וחוקיות בתוך הלא נודע.
הלא נודע החל לבעבע בתוכי להתממש בחיי.
כל מה שיכולתי לעשות הוא להתמסר, מבלי לדעת, מבלי לדרוש תוצאות.
זה התחיל בשכן שנכנס הביתה, הצביע על הגיטרה בפינת החדר ושאל: "מי מנגן?"
המשיך לשיר אחד בטקס יום הזכרון במושב.

הסדק השני:

באוגוסט 2009 משהו קרה.
אני זוכרת את האימון שבו הרגשתי את השינוי. אני זוכרת את התנועה האחרת, את התחושה הנעימה והמוזרה בגוף.
ביומני כתבתי: "במה נגעתי? מה נשמע?"

כמה שבועות לאחר מכן ישבתי בבית קפה בתל-אביב. לידי ישב אדם עם בתו הקטנה. חברים באו ובירכו אותו לרגל הולדת בתו השנייה, שנולדה באותו הלילה.
ואני, מתבוננת בו, וכותבת:

חיים חדשים 
פרצו מתוך מסע
ברגע

מתוך הרגע
שמחה גדולה
האירה
מסע חיים

"והמילים," כתבתי בתחתית השיר, "עבור מי הן נכתבו?…"

הסדק השלישי:

חודש אחר-כך השתתפתי בסדנת קול ברעננה, ולאחריה התחלתי ללכת למפגשים פרטיים.
בסוף המפגש השני שמעתי את עצמי אומרת: 

"זה לא יישאר בחדרים קטנים. עשיתי מספיק דברים משמעותיים ועמוקים בחיי שנשארו בחדרים קטנים. זה חייב לצאת."

למפגש הבא הגעתי עם רשימת שירים אהובים שכתבו אחרים, ועם שם למופע: קול נשמה נשמע.

בינואר 2010, כשלשה חודשים אחרי סדנת הקול,  לכבוד יום הולדתי ה 41 , עליתי על במה בפאב בבנימינה ושרתי שירים שאהבתי שכתבו אחרים. בקהל היו כ 100 אנשים.
שלושה חודשים לאחר מכן עליתי על אותה הבמה עם אותו שם של מופע.
הפעם, שרתי שירים שכתבתי והלחנתי.
בפברואר 2011 השקתי דיסק "קול נשמה נשמע" בצוותא 2 בתל אביב, עם רמי יוסיפוב הנפלא בגיטרה וגלעד אפרת הנהדר בקונטרה בס.

קצת יותר משלוש שנים נמשך המסע הזה.
כתיבה, חזרות, הופעות, הקלטות.

עד שקולות העולם החיצוני החלו להתגבר על הקול העדין שהוביל אותי:
"את צריכה יח"צ!" "את צריכה שמישהו שישווק/יפיק/ועוד כל מיני!", "את צריכה להצליח!" …

והנה, עוד סדק.