בפתחו של שער

כשאדם עומד בפתחו של שער, הוא יודע זאת ע"פ פעימת ליבו.
כשאדם עומד בפתחו של שער, הלב פועם במלוא עוצמתו.
לרגע מלא, כמעט עולה על גדותיו,
וברגע הבא מתרוקן עד שכמעט שוכח את מלאותו הקודמת והאפשרות למלאותו הבאה.

כשאדם עומד בפתחו של שער הוא יודע זאת ע"פ האוויר הזורם בריאותיו,
בעורפו,
תחת לרגליו.
כשאדם עומד בפתחו של שער הוא יודע.

בפתחו של שער נראה שכל שידע נשכח
וכל שנותר הוא פעימת הלב וזרימת האוויר,
פנימה והחוצה,
פנימה והחוצה,
פנימה החוצה.

זה מרעיד.
יש יאמרו מפחד,
יש יאמרו מהתרגשות.

כשאדם עומד בפתחו של שער עליו להכריז את רצונו בקול,
כך שישמע רצונו,
כך שיקבל את דחיפת פעימת ליבו,
ויינשא על גבי האוויר אל המרחב.

כשאדם עומד בפתחו של שער,
ברגע מופלא זה,
ידע הוא את עצמו,
את טוב ליבו,
את עדינות נישמתו,
ויראה כי טוב.

אמן, כן יהי רצון.

פורסם בפייסבוק 29.9.2017
צילום: עמליה גולד