הרוח החופשיה

היא תמיד תהיה חופשיה.
הרוח.
חופשיה בשירתה, חופשיה בריקודה.
והגוף, נשרך אחריה, מנסה לחקות את קלות תנועתה.
ולא פעם, מתיישב הגוף, מתוסכל, עייף מניסיונתיו הכושלים.
הגוף שלנו.
הבית שלה.
מבנה אחד ויחיד, שאין דומה לו.
תוכנן ועוצב ע"י אדריכל, הותאם בדיוק לצרכי הדרך.
ואנחנו, השומעים את שירתה, שריקודה מדגדג בנו, בונים קירות, שוברים קירות, מרחיבים, מצמצמים, תולים קישוטים, מורידים קישוטים, מוסיפים עוד חדר, משנים אוירה, משנים שכונה..
מקווים שהמבנה החדש יהיה טוב יותר..
אך לעולם לא נוכל לרקוד את ריקודה של הרוח כאשר תשומת ליבנו מופנית אל עיצוב הקירות.
כי הרוח,
תמיד חופשיה.
בכל מבנה, בכל מזג אויר, בכל שכונה.
היא תמיד מאירה.
כמו אומרת לנו,
בואו פנימה,
שבו לרגע,
ללא כוונה מיוחדת,
ללא ידיעה.
שבו לרגע,
בעין האור או בעין הסערה,
והקירות יתמוססו מאליהם.
צילום: עמליה גולד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *