הקוראים באמת

הקוראים בָּאמת,
רואים ניצוצות בין קווי המילים.
ריצודים קלים של אור במרווחים המשתנים שבין האותיות המתחלפות.
כן.
בָּאמת.
זה כל מה שרואים.
המילים אינן אלא ניצולות אחרונות של הרגע החולף.
בכוחות אחרונים מגיחות מעול אישיותי הדהוייה מעט,
מנסות לפשוט מעלי את המעטה
שבחרתי,
או שמא נבחר עבורי,
לעטוף ניצוץ אלוהי,
שאינו שונה,
מזה הבוהק,
בכל אחד מאיתנו.