כנפיים – הוראות הפעלה

כנפיים יש לפרוש לאט לאט, בקצב מדוד כמו נשימה או דפיקות לב.
בתהליך פרישת הכנפיים, במיוחד בפעמים הראשונות, יש לתת תשומת לב לכל שלב, לכל נוצה, לכל חוליה.
(*אם כנפיים נפרשות מהר מידי, עלולות להיווצר "שבירות" באותן נוצות או חוליות שלא נפתחו בזמן. דבר היכול לגרום לתנועה מקוטעת, רדודה, הדורשת מאמץ רב. כמו כן, שבירות כאלה מגבירות מאד את הסיכוי להתרסקות).

לפני המראה יש להניע את הכנפיים בתנועות ארוכות ומלאות.
יש להרגיש את הרגליים נטועות באדמה, את המבט יש לשלוח קדימה, ולתת לתנועת הכנפיים להגיע, כמו גלים, עד הלב והריאות.

שלא כמו בתעופה אזרחית או צבאית, בתעופה אישית לא ניתן לתכנן המראה.
יש להאמין שהיא תקרה.

במקרים רבים אנשים לא יודעים שהם המריאו.
הם לא יודעים שהם עפים.
הם פשוט חיים את חייהם, עקב בצד אגודל, לכאורה, חיים רגילים.
אולם, בחייהם של אלו שפרסו כנפיים, כל כמה צעדים, בין העקב לאגודל, פתאום יש איזו שאיפה שמכניסה איתה המון אויר, מתובל בהפתעה, בשמחה וקצת צ'ילי של פחד מעורר.
ועוד צעד,
ועוד שאיפה כזו.
ושוב עקב. ושוב אגודל..

יש אנשים שמתבלבלים וחושבים שהם המריאו בגלל שהם עשו המון תנועות שהמון אנשים ראו והמון אנשים אמרו "וואו".
יש שמתבלבלים וחושבים שהם עפים בגלל שהם רגילים להסתכל על העולם מלמעלה..
אנשים אחרים חושבים שהם עפים כי הם ניתקו מגע עם האדמה.
זה מבלבל… כי אנחנו רגילים לחשוב על תעופה מנקודת מבט חיצונית.
אבל מעוף מרגישים מבפנים. בנשימה. בלב.
זה מאד בריא לעוף.
יותר מקינואה.
צילום: טל גליק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *