Thank you Mr. Cohen

כשאני עומדת בכניסה לשיר שלך, אני תמיד מצלצלת בדלת.

ב Am, ב E או ב Em… האקורדים הכי טריוויאליים בגיטרה, אלה שכל אחד יכול לנגן.

אחרי הקדמה קצרה (שנשמעת ע"פ רוב אותו דבר… כך צחקת על עצמך לא פעם), נפתחת הדלת, ודרכה מושטת לי יד.

– "בואי", היא מסמנת לי, והקול שלי הולך אחריה, בעיניים עצומות בד"כ, אני מתמסרת כל כולי אל מעמקיו של השיר.

בסמטאות הנפש האפלות הם מובילים אותי,

היד שלך והקול שלי.

מידי פעם נעצרים בפינת רחוב מקרית, להדליק פנס רחוב שנראה כמו מופיע רק בלילה. ולאורו, מתגלה שלולית שטיפות הגשם הרכות מתנגנות בה, ודמות עטופה במעיל גשם ארוך, מדליקה סיגריה.

כמו חתולי רחוב בליל חורף, חופשיים משאון היום והמוניו,

משוחחים הקול שלי עם המילים והלחן שלך, מלמדים אותי משהו על חמלה ופשטות ואמת אנושית חדה ורכה ושברירית כל-כך.

בסיומו של שיר אני מניחה לקול שלי לחזור אל מקומו, הגיטרה שעל רגלי הופכת למשענת נאמנה,

והלב, החוזר מטיול לילי בין נימי נפשו,

מתכרבל בחדרי חדריו, ונרדם.

Thank you Mr. Cohen, for the warm and gentle hospitality your songs have given to my soul.

Sincerely,

Michal

 

מוזמנים להקשיב לטיול לילי אחד כזה:

באהבה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *