כובד הראש וקלות התנועה

יום אחד,
הרים כובד הראש את ראשו ופקח את עיניו לרווחה.
מולו, עמדה יחפה וצוחקת קַלּוּת התנועה.

עומדת מולו, על קצות אצבעות, כתר פרפרים לראשה.
אדומים וכתומים וגם כמה כחולים, מזמזמים בהנאה.

בעיניים גדולות, מנצנצות בהשתאות, שאלה קַלּוּת התנועה:
"שלום. מי אתה?"
ועד שזה כחכך בגרונו, לענות לה תשובה רבת משמעות,
התהפכה על ראשה, קפצה לשמיים,
ריחפה בין עננים, ונפלה פעמיים.
היה לה שפשוף אחד בברך, ושריטה מעל הגבה,
וזר הפרפרים החליק לאדמה.

כובד הראש הביט בה בתשומת לב מלאה,
ומיד החל לרשום רשימות במחברת עבה.
בעט נובע חקר תנועתה,
מאין היא באה ומה היא אמרה,
כתב כל היום ובלילה חלם חלומות,
ורשם ורשם ורשם,
דפים מלאי תובנות.
וכשהשחר הפציע חזר אל כתביו,
לחזור ולהעמיק בעומק מחשבותיו,
אך כשניסה לקרוא את הפרטים,
הבחין בעקיבות רכות של נעלי פרפרים,
עוד לא הספיק להרהר "ממתי יש לפרפרים נעליים..?" ובטח לא לכתוב מסקנות,
גילה טיפות של צבע על מילה או שתיים, וגם על כמה תובנות.
והיו משפטים שהתחברו לכנפיים והחלו לעוף.
וסימני פיסוק שהפכו לפרצוף.

כמו בקסם החלו להיפתח הרווחים,
מכניסים אוויר קריר של בוקר לתובנות ולמילים.
וכובד הראש שמט את העט, ואת הכובד, וגם קצת את ראשו,
והתמסר לריקוד, ולצבע, וקצת שכח את עצמו.
דילג מאות לאות, נפל ברווחים,
צחק, והתגלגל בתוך עולם של צבעים וצלילים.

למחרת,
התלבש שוב בכובד ראשו, מוכן ומזומן לעבודה,
גילה במחברת פרפר עם נעליים,
ושריטה מעל הגבה.
וחייך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *